הגונב מאמן פטור

mind_the_steal

קיים תחום אפור שבין גניבה להשראה, לכולנו כנראה יצא בעבר (אולי אפילו השבוע) לראות משהו שאהבנו, לדבר עם המצפון לשיחה קצרה ולהחליט האם להעתיק את מה שראינו. האם זה בסדר להעתיק? פיקאסו היה אומר שעדיף לגנוב, כפי שצוטט ע״י סטיב ג׳ובס (שאליו נחזור בהמשך) "אמנים טובים מעתיקים, אמנים דגולים גונבים", את הציטוט פיקאסו גנב בעצמו מטי אס אליוט שאמר: "המשורר הילדותי מחקה, המשורר הבוגר מעתיק״

ניתן למצוא העתקות גדולות ביצירות גדולות, אם זה במוזיקה כמו בשירים של להקת לד זפלין, בסדרות טלוויזיה כמו משפחת סימפסון וכמובן בקולנוע כמו בסצנות שלמות מתוך סדרת מלחמת הכוכבים. אז אמנים גדולים גונבים? כיצד זה אפשרי? כדי לענות על השאלה ננסה להיכנס לראשו (המופרע והמבריק) של פיקאסו, ננסה להגדיר את ההבדל בין העתקה לגניבה. העתקה לרוב תיראה כמו העתקה, לעיתים כמו ״חיקוי זול״, צעד אחד מאחורי הדבר האמיתי ובמקרה הטוב שתי טיפות מים כמו המקור. המעתיקן יהיה טוב כמו היוצר המקורי, אך לא יותר ממנו, זה הופך אותו לאמן טוב, אך לא גדול. אז מהי הכוונה בגניבה? הגנב צריך דבר ראשון לנסות להיכנס לראשו של היוצר, להכיר את כל האלמנטים ולחבר את הפאזל. מדוע בחר היוצר בצבעים האלו? מדוע האלמנט הזה נמצא דווקא היכן שהוא נמצא? הגנב צריך להשקיע זמן מחשבה, להבין את האסתטיקה, את הבחירות, את ההחלטות וההיגיון העומדים מאחורי הדבר אותו הוא חושק לגנוב. אפשר להסתכל על זה כאסטרטגיית גניבה, ממש כפי שפורצים מתכננים כל פרט ופרט לפני השוד הגדול.

עצה החוזרת על עצמה בכל תחום יצירתי היא ״להעתיק את הגדולים״ – להעתיק, להעתיק, להעתיק ובסוף מוצאים את הסגנון האישי. צייר קומיקס יצייר את סופרמן מאות פעמים, ילמד כל קו ולבסוף אולי ימציא בעצמו את גיבור העל הבא. התפקיד שלנו כיוצרים הוא להכיר ולאסוף רעיונות טובים, ככל שנאסוף יותר כך יהיה לנו מבחר גדול יותר לבחור מתוכו. גניבה היא היכולת להיכנס לראשו של האחר ולהבין את תהליך היצירה שלו, רצוי להבין כמה תהליכים של כמה יוצרים שונים, כך לאחר כל התהליך (העמוק) הזה אפשר לקחת את כל החלקים ולהרכיב אותם למשהו קצת אחר וחדש. הגונב מגנב פטור והגנב הוא אמן גדול, הגנב יוצק בתהליך קצת מעצמו וזה מה שעושה אמנים לדגולים. דיווד בואי סיכם את הנושא במשפט אחר מדויק למגזין פלייבוי: "The only art I'll ever study is stuff I can steal from"

דוגמא להעתקה בעיצוב – חברת אפל

apple_thief_logo

מובילת חדשנות ובו בזמן גנבת מדופלמת

אפל נחשבת לאחת החברות החדשניות בעולם. בזכות העיצוב אפשר לזהות בקלות מוצר של אפל, וכמובן שהמראה הנקי של המוצרים הופך אותם לנחשקים ביותר, אבל לא בטוח שאפשר לכנות את העיצוב של אפל חדשנות במלוא מובן המלה.

ramsive

ה-iPod נראה כמו רדיו כיס שעיצב דיטר ראמס עוד בשנות ה-70. ה-iMac הוא גרסאת המחשב לרמקול ה־LE1. וטלוויזיית ה־Atelier היא המוזה של מסכי המחשב של אפל.

המעצבים באפל (בניצוחו של ג׳ונתן אייב)  בחרו לא להעתיק את מתחרותיה של החברה באותה תקופה אלא קיבלו השראה ממקום אחר, הם למדו לעומק ויישמו את התאוריה העיצובית של המעצב דיטר ראמס, חלוץ הגישה "פחות הוא טוב יותר" (Less is Better). שעם הזמן פירק את הרעיון למניפסט ובו עשרה עקרונות לעיצוב טוב. הדיון על הדמיון בין מוצרי אפל למוצריה של חברת בראון נהפך לפופולרי בין מעצבים והביא לכך שאיב יצא בהצהרה שהוא מאוד מעריך את עבודתו של ראמס. הערכה או העתקה, אם מעמידים את האייפון ליד מחשבון של בראון בעיצוב של ראמס – אי אפשר להתעלם מהדמיון. הבסיס במוצריה של אפל גנוב ללא צל של ספק ממוצריה של חברת בראון אך היא הצליחה לעשות זאת דרך הפיכת המניפסט של ראמס לתנ״ך ודרך הצלחה היסטרית של המרה וקידום המוצרים באבולוציה למאה ה-21. אפל נתנה חותמת אישית, חדשה והצליחה לשנות את העולם. איך היה נראה נגן המדיה ללא האייפוד?

Xerox_star

ממשקים דומים בין ״ליזה״ של אפל (בצהוב) ו״סטאר״ של זירוקס.

גם את מערכת ההפעלה אפל העתיקה בתחילת דרכה מהמחשב ״סטאר״ של חברת Xerox. אפשר לראות כמה הממשקים דומים: חלונות מרחפים, אייקונים לתיקיות, קבצים ופח האשפה. גם כאן אפל הצליחה לגנוב משהו טוב, להוסיף אליו דברים חדשים, להשאיר חותם ולהפוך את המחשב האישי למה שהוא היום.

apple_clock

גרסא דיגיטלית לעיצוב השעון המפורסם של חברת הרכבות בשוויץ

אך זה לא תמיד עובד ולפעמים לגניבה יש מחיר, אפל שילמה 21 מיליון ד' לחברת הרכבות הפדראלית בשוויץ על העתקת עיצוב שעון שוויצרי הנחשב לסמל החברה ואייקון תרבותי חשוב. נראה שהפעם אפל לקחה את הדבר כפי שהוא, לא עשתה שום שינוי וכנראה גם התעסקה עם הח׳ברה הלא נכונים.

נסיים עם ציטוט יפה ומתאים מאת אלברט אינשטיין:

״The secret to creativity is knowing how to hide your sources״ 

Leave a Comment